/ מרטין וייל עד לפני כשישים שנה רוכז כל הזבל של אזור תל אביב בקרבת העיר יפו . באותן שנים אנשים יצרו הרבה פחות אשפה מהיום , ובכל זאת הפכה המזבלה העירונית ההיא למטרד של לכלוך וריחות רעים . לבקשתם של תושבי יפו הוחלט להעביר את אתר הפסולת לשטח שנמצא כשבעה קילומטרים מזרחה ליפו , סמוך למחלף מסובים של ימינו . עוד הוחלט להקים במקום מפעל למחזור אשפה , שבו יפרידו בין סוגי האשפה וייצרו דשן לחקלאות . המיזם נכשל מסיבות כלכליות , אבל משאיות הזבל של תל אביב המשיכו להגיע ולשפוך את האשפה באתר . עם השנים הצטרפו לתל אביב כל העיריות של דרום גוש דן , וכך הגיעו למקום מדי יום כשלושת אלפים טונות זבל , או במילים אחרות : כאלף משאיות זבל ביום . השטח , שהיה פעם אזור של פרדסים ואפילו מעברה הייתה שם ) מעברת מסובים , ) תפח לאט-לאט והתרומם לגובה . תושבי הסביבה פונו ויושבו במקומות אחרים בארץ , והר הזבל המשיך לגדול . במשך כארבעים שנה הגיע גובה ההר לשישים מטרים מעל פני הקרקע , ולשמונים מטרים מעל פני הים . אורכו השתרע על קילומטר כמעט , ורוחבו היה כארבע מאות וחמישים מטרים . כיוון שבישראל כמעט חצי מהפסולת הביתית היא שאריות ...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך