במאה השלישית לסה"נ הייתה האימפריה הרומית נתונה במשבר : הקיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וחיי הכלכלה נפגעו . בעקבות המשבר חולקה האימפריה בסוף המאה הרביעית לסה"נ לשני חלקים : האימפריה הרומית המערבית ובירתה רומא ; והאימפריה הרומית המזרחית ובירתה קונסטנטינופול . ארץ ישראל נכללה בתחום האימפריה הרומית המזרחית , שנקראה מאוחר יותר האימפריה הביזנטית . בסוף המאה הרביעית לסה"נ נעשתה הנצרות לדת הרשמית של האימפריה , וחשיבותה של ארץ ישראל , שבה ישו חי ופעל , עלתה . בירושלים הוקמו כנסיות ובהן כנסיית הקבר , ומכל רחבי העולם הנוצרי עלו אליה לרגל . עם זאת , הקיסרים הכירו ביהדות ובמוסדותיה , התירו ליהודים חופש פולחן , שמרו על מעמד הנשיא ועל כבודו , הכירו בבתי הכנסת בארץ ישראל כמקומות תפילה ואסרו לפגוע בהם . ואולם , בהדרגה החריף יחסם של הקיסרים אל היהודים , ובמאה החמישית לסה"נ הם פרסמו חוקים שאסרו גיור , החזקת עבדים נוצרים והקמת בתי כנסת חדשים , אם כי הותר לשקם בתי כנסת ישנים . למרות האיסור הוקמו בתקופה זו בתי כנסת חדשים .
אל הספר