לאחר עריכת המשנה וכינוס הברייתות עסקו החכמים בפירושן . חכמים אלו נקראים אמוראים ( בארמית אמר = פירש , ( כנראה על שם התפקיד שהם מילאו : הם היו חוזרים בקול רם על דבריו של החכם ראש הישיבה ומפרשים אותם לציבור . הפירוש של האמוראים למשנה התבטא בפירוש של מילים נדירות או שמשמעותן נתונה במחלוקת . הם גם הבהירו והגדירו כמות או מידה של הנושאים הנדונים במשנה . לעתים האמוראים השלימו את המקור להלכה מהתורה שבכתב או הסבירו מה האירוע שהביא לקביעת ההלכה . האמוראים גם השוו את ההלכות שבמשנה זו לזו וכשגילו סתירה בין המשניות יישבו אותה באמצעות דיוק בדברי המשנה . נוסף על פירוש המשנה חידשו האמוראים הלכות , קבעו כללים לפסיקת הלכה ותיקנו תקנות . הם כיבדו מאוד את דברי התנאים וקבעו כי אמורא לא יחלוק על תנא . הפירוש של האמוראים למשנה נקרא תלמוד או גמרא ( בארמית גמר = למד , ( מלשון לימוד ועיון . נוסף על פירוש למשנה , התלמוד כולל גם הוספות על הנאמר במשנה וכן פירושי פסוקים . בתלמוד מופיעות דרשות והרחבות סיפוריות על סיפורי המקרא ; סיפורים על אישים ועל דמויות מתקופת המשנה והתלמוד ; נושאים של אמונות , כגון ימות המשיח ; ו...
אל הספר