מן המאה הראשונה לסה"נ ועד ימיו של רבי יהודה הנשיא לימוד ההלכות היה בעל פה . החכמים שיננו אותן – חזרו ולמדו אותן בבית המדרש , וכך הן הועברו בעל פה מדור לדור . ייתכן שנהגו כך משום שסברו כי " דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה , דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" ( גיטין ס ע"ב ) וכי יש לשמור על ההבחנה הברורה בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה . עם זאת , היו חכמים שנהגו לכתוב רשימות של ההלכות לשימושם האישי . ההלכות לא נכתבו באופן מסודר ולא הופצו ברבים והן נקראו מגילות סתרים . כנראה ההלכות הראשונות שנכתבו עסקו בעבודת המקדש , כגון עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים או הבאת ביכורים , והן נערכו עריכה ראשונה עוד לפני החורבן . החוקרים מזהים את המשניות הקדומות גם לפי שמות החכמים שמוזכרים בהן , אבל ברוב המשניות לא מצוין שם החכם וקשה לקבוע את הזמן שנאמרו בו . כנראה ההלכה הקדומה ביותר שהגיעה לידינו היא מדברי יוסי בן יועזר , חכם בתקופת הזוגות ( עמ' . ( 55 לאחר חורבן המקדש גבר החשש שהלכות יישכחו ויאבדו , ולכן חכמי יבנה החלו לאסוף אותן ולסדרן . דוגמה לכך היא מסכת עדויות , שמובאות בה הלכות לפי שמות התנאים...
אל הספר