בשנים 180–150 לסה"נ בקירוב עמד בראש המרכז באושה רבן שמעון בן גמליאל , בנו של רבן גמליאל ראש המרכז ביבנה . רבן שמעון בן גמליאל נעדר משלבי ייסודו הראשונים של המרכז בגליל , שכן עדיין נאלץ להתחבא מהשלטונות בשל השתתפותו במרד בר כוכבא . כשהגיע רבן שמעון בן גמליאל לאושה הוא מצא בה חכמים שמילאו תפקידי הנהגה : רבי נתן היה אב בית הדין , ורבי מאיר – החכם . רבן שמעון בן גמליאל דירג מחדש את התפקידים בבית המדרש : בראש נשיא , השני אב בית דין , והשלישי חכם . רבי נתן ורבי מאיר התנגדו לצעד זה וכנראה ניסו להדיח את רבן שמעון בן גמליאל מתפקיד הנשיא . בתגובה ביקש רבן שמעון בן גמליאל לסלקם מבית המדרש , ורק לאחר התערבות חכמים נמנע עימות חריף . כדי לבסס את מעמד הנשיאות קבע רבן שמעון בן גמליאל כי " כשהנשיא נכנס כל העם עומדים מפניו ואין רשות לאחר מהן לישב עד שיאמר להן שבו" ( תלמוד ירושלמי , ביכורים ג , ג . ( עליית מעמדם של החכמים באה לידי ביטוי בכך שרבן שמעון בן גמליאל נאלץ להתחלק אתם בסמכויותיו . לדוגמה , עיבור השנים היה רק בסמכותו של נשיא הסנהדרין , אך בתקופת נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל ההחלטה של הנשיא לעבר...
אל הספר