חורבן בית המקדש השני היה חורבן המרכז הדתי , הלאומי , המשפטי והמדיני של העם היהודי . בעקבותיו בטלה משרת הכוהן הגדול ובטלה גם עבודת הקורבנות , שמילאה תפקיד מרכזי הן בחיי האדם הפרטי והן בחיי העם . שוב לא היה אפשר להקריב קורבנות חטאת ואשם , ובכך לכפר על עוונות היחיד והציבור , ואף לא היה אפשר להשלים את תהליך ההיטהרות מטומאה . כמו כן בטלו מצוות שאמנם לא היו חלק מעבודת המקדש אך היו קשורות בו : מצוות העלייה לרגל , שכינסה את העם בירושלים שלוש פעמים בשנה ; וההשתתפות של כל העם בהבאת עצים למקדש ובתרומת מחצית השקל . חורבן המקדש פגע גם בקשר עם היהודים בתפוצות , שנהגו לשלוח תרומות לאחזקת המקדש ולעלות לרגל לירושלים . היחיד והעם כולו , בארץ ישראל ובתפוצות , נדרשו להתמודד עם המציאות החדשה ולענות על שאלות רבות : כיצד יהיה אפשר להמשיך את החיים הדתיים בלי עבודת הקורבנות ? כיצד יכופרו החטאים בלי עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים ? מה יהיה אופיים של החגים בלי הקורבנות ובלי העלייה לרגל ? איך יהיה אפשר לקיים את הקשר בין כל חלקי העם בלי מרכז אחד ? מהו מעמדם של הכוהנים והלוויים בהיעדר מקדש ? ועוד . החורבן ערער גם ...
אל הספר