המינוי של מנלאוס לכוהן גדול יצר פילוג בקרב המתייוונים . המתייוונים המתונים ובראשם יסון ראו את עצמם שייכים לעם היהודי אך גם חלק מהתרבות ההלניסטית . לעומתם המתייוונים הקיצוניים , דוגמת מנלאוס , ביקשו להשתלב בעולם ההלניסטי ואף לכפות את התרבות ההלניסטית על היהודים . להשגת מטרה זו הם לא נרתעו משיתוף פעולה עם השלטון הסלווקי ואף לא מפגיעה במקדש . בשנת 169 לפסה"נ חזר אנטיוכוס אפיפנס ממלחמה במצרים נגד בית תלמי . בדרכו לסוריה - מרכז שלטונו - הוא עבר דרך ירושלים וגזל את אוצרות המקדש . אנטיוכוס אפיפנס לא הסתפק בכסף ונטל עמו גם את הכלים שהשתמשו בהם היהודים להקרבת קורבנות . זו לא הייתה הפעם הראשונה שהשלטון הסלווקי פגע באוצרות המקדש ( עמ' , ( 34 אבל הפעם סייע לו בכך ליסימכוס אחיו של הכוהן הגדול מנלאוס . הפגיעה במקדש הציתה מהומות , ובמהלכן נהרג ליסימכוס , אבל מנלאוס נשאר בתפקיד הכוהן הגדול . המהומות התחדשו בשנת 168 לפסה"נ כשאנטיוכוס אפיפנס יצא שוב למלחמה ובירושלים פשטו שמועות שהוא נהרג . המתייוונים המתונים ראו בכך שעת כושר להחזיר לעצמם את השליטה במקדש ויסון חזר ממחבואו בעבר הירדן . ואולם , המתנגדים לה...
אל הספר