הצהרת כורש נוסחה בלשון כללית ולא הגדירה במפורש למי ניתנת הרשות לעלות לארץ ישראל ולבנות את המקדש . בהצהרה נאמר : " מי בכם מכל עמו" ( עזרא א , ג ;( אך לא נאמר מיהו יהודי או מה קובע את השייכות לעם היהודי . העולים מבבל טענו כי רק להם ניתנה הצהרת כורש ורק הם נחשבים ליהודים , בניגוד לתושבים שחיו בארץ ישראל ולא גלו ממנה . העולים הגדירו את עצמם " זרע קודש" – כלומר מקודשים בקדושה העוברת מדור לדור . מושג זה , שנוצר בבבל לאחר החורבן , ביטא את השאיפה להיבדל מעמים אחרים ולהקפיד על הייחוס המשפחתי . כל משפחה שעלתה מבבל שמרה על רשימת יוחסין , שכללה את שמותיהם של בני המשפחה לדורותיהם . הרשימה שימשה הוכחה שבמשפחה זו לא נתערב צאצא של עם זר או צאצא מנישואים האסורים לפי התורה . המשפחות שהיו בידיהן רשימות יוחסין הקפידו להתחתן זו בזו ובכך להבטיח את כשרות ייחוסן . העולים ביקשו לשמור על היותם קבוצה נבדלת ועל ייחוסם . בספר עזרא הם מופיעים בשם " , "הגולה " בני , "הגולה " קהל הגולה" או " , "העם וכך הם הבדילו את עצמם מהקבוצה שהם כינו עמי הארצות . עמי הארצות טענו כי השייכות לעם היהודי נקבעת על פי המוצא – מי שנולד ל...
אל הספר