מנהיגי העם בימי שיבת ציון היו עזרא ונחמיה . עזרא בן שריה היה בן למשפחת כוהנים , ומסופר שהיה " ספר מהיר בתורת משה" ( עזרא ז , ו . ( משמעות התואר " סופר" אינה ברורה : אחת הדעות היא שהתואר ניתן למי שהיה בקיא בתורה , העתיק ספרים ולימד תורה ; דעה אחרת היא ש"סופר" היה תואר של פקיד גבוה בממלכה הפרסית . מן המקורות קשה לדעת מה היה תפקידו של עזרא בממלכת פרס ומה היו סמכויותיו – ייתכן שהוא היה ממונה על ענייני היהודים בבבל או בממלכת פרס כולה והיו לו קשרים עם המלך . עזרא עלה מבבל בשנת 458 לפסה"נ , חמישים ושבע שנים אחרי שנבנה המקדש . לפי עדותו התיר לו המלך ארתחשסתא הראשון לעלות לירושלים ולקחת עמו תרומות שנידבו יהודי בבל – כלי כסף וכלי זהב ( עזרא ז , יא–כו . ( התרומות נועדו לצורכי המקדש , אבל המלך התיר להשתמש בעודפי התרומות גם לצרכים אחרים . נוסף על ההטבות הכלכליות קיבל עזרא סמכויות למנות שופטים ודיינים שיסייעו לו להשליט את חוקי התורה ולהעניש את כל מי שיפר אותם . בשנת 445 לפסה"נ עלה מבבל נחמיה בן חכליה , וגם הוא הנהיג את העם . סמכויותיו היו שונות : נחמיה קיבל מהמלך ארתחשסתא הראשון מינוי לפחת יהודה ( ע...
אל הספר