בעקבות הצו של דריוש הפכה ירושלים לעיר מקדש – עיר שבמרכז חייה עמד המקדש והפעלתו מומנה מתרומות העם ומתקציב הממלכה הפרסית . דריוש פטר את המקדש ואת הכוהנים מחובת מסים ומעבודות אחרות , כפי שהיה נהוג גם במקדשים אחרים בממלכה . הכוהן הגדול שימש משנה לפחה : הפחה היה האחראי לענייני ביטחון וגביית המסים , והכוהן הגדול היה אחראי על ענייני הפנים – לרבות סדרי המקדש , המשפט והסדר החברתי . בצדו של הכוהן הגדול פעלה מועצת הזקנים והשתתפו בה בני השכבות הגבוהות . המעמד המיוחד שהעניקו מלכי פרס לכוהנים היה אחד האמצעים להבטיח את נאמנותם לשלטון , אך הוא היה גם אחד מהגורמים לעלייתו של מעמד הכוהנים לתפקידי הנהגה בחברה היהודית . כל הכוהנים הגדולים היו מצאצאי יהושע בן יהוצדק , ורק מי שנולד למשפחת כוהנים היה יכול להתמנות למשרה . הכוהן הגדול שירת בתפקידו עד יום מותו , ואז עברה המשרה לבנו אחריו . בעבודת המקדש נטלו חלק כל משפחות הכוהנים . הן חולקו לעשרים וארבעה משמרות כהונה , וכל משמר שירת במקדש במשך שבוע אחד לפי סדר קבוע . בשאר ימות השנה ישבו הכוהנים בערי השדה ובכפרים ועסקו בחקלאות או שימשו בתפקידי שופטים , מורים וסופ...
אל הספר