מעריכים כי בעקבות הצהרת כורש עלו מבבל לארץ ישראל בין ארבעים לחמישים אלף איש , בכמה גלי עלייה . העולים הביאו עמם את כלי המקדש שהגלה נבוכדנאצר וכן תרומות כסף לאוצר המקדש . הם ראו בהצהרה הזדמנות לחדש את הקרבת הקורבנות , וכך לקרב את הגאולה . העולים שבו למקומות שמהם גלו – רובם לאזור יהודה ובנימין , ומיעוטם לשפלת החוף . האזור שהתיישבו בו העולים נקרא פחוות יהודה , ובלשון התקופה ההיא יהוד מדינתא ( בעברית : מחוז יהודה . ( כנראה יהודה הייתה פחווה עצמאית במשך כל תקופת השלטון הפרסי ובראשה עמד מושל שנקרא פחה . פחה – מושל . בראש פחוות יהודה עמד מושל יהודי , וכנראה הייתה לו זכות למנות אחריו לפחה את בנו . איננו יודעים הרבה על המושלים ביהודה , אבל בפחוות שומרון נוצרה שושלת של מושלים – לאחדים מהם שמות פרסיים ולאחרים שמות יהודיים . המנהיגים שעמדו בראש העולים ייצגו המשכיות של הנהגת העם בימי הבית הראשון . לפי ספר עזרא אדם בשם ששבצר , המכונה " נשיא , "יהודה קיבל את כלי המקדש משומר האוצר הפרסי ( עזרא א , ח ) וכנראה היה פחה . החוקרים מזהים את ששבצר עם שנאצר , בנו של המלך יהויכין , ורואים בו ממשיך של שושלת בית...
אל הספר