בשנת 539 לפסה"נ כבש כורש מלך פרס את ממלכת בבל ואת כל הארצות שהיו בתחומה . הוא נודע במדיניותו הסובלנית כלפי כל העמים שחיו באימפריה שהקים . במסגרת מדיניות זו הוא פרסם בשנת 538 לפסה"נ את הצהרת כורש . ההצהרה התירה ליהודי בבל לחזור לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש החרב . העלייה לארץ ישראל הייתה רשות , ולא חובה , אבל הנשארים בבבל נדרשו לתמוך בעולים בכסף ובבהמות . כורש התיר ליהודי בבל גם להעלות נדבה לצורך בניית המקדש . אף שבהצהרת כורש לא הוזכר בניין ירושלים ולא החזרת מלכות בית דוד , היא עוררה תקוות רבות . בזכות הרשות לחזור לירושלים ולהקים את בית המקדש ראו יהודים בכורש שליח שנשלח מאת ה' כדי להחזיר את העם לארצו , ובנבואת ישעיהו הוא מכונה משיח : " כה אמר ה' למשיחו לכורש" ( ישעיהו מה , א . ( את הצהרת כורש השלים תזכיר שנשלח אל הפקידות הפרסית וידוע בשם הצו של כורש . הצו נכתב בארמית ועסק בעניינים מנהליים וכספיים של בניית המקדש . בצו ציווה כורש על פקידיו להחזיר לירושלים את כלי המקדש שהגלה נבוכדנאצר והתיר ליהודים להקריב במקדש בעלי חיים – זכות שלא ניתנה למקדשים אחרים באימפריה הפרסית . כורש גם התחייב לתרו...
אל הספר