לפי המסורת היהודית , בט' באב שנת 586 לפסה"נ חרב בית המקדש הראשון . לאחר מצור שנמשך כשנה וחצי הבקיע נבוכדנאצר מלך בבל את חומות ירושלים והחריב את המקדש . נבוכדנאצר הגלה לבבל את תושבי העיר ורבים מתושבי ממלכת יהודה , וגם את כלי המקדש . לאחר החורבן וגלות בבל נותרו בארץ ישראל רק יהודים מעטים . הם התרכזו בעיקר בנגב , בשומרון , בגליל ובעבר הירדן , וכנראה היו פזורים גם ברחבי יהודה , בעיקר בצפון יהודה . רובם היו עובדי אדמה ויכלו לספק מזון לאנשי הצבא ולפקידים הבבלים שחיו בארץ , אך ייתכן שהיהודים שהורשו להישאר בארץ היו מי שגילו נאמנות לבבל . השלטון הבבלי מינה למושל עליהם את גדליה בן אחיקם , פקיד בכיר בממלכת יהודה שעוד קודם לחורבן נודע בתמיכתו בבבל , אולם כעבור זמן קצר הוא נרצח . יום הרצח , ג' בתשרי , נקבע ליום צום - צום גדליה . חורבן בית המקדש הראשון הותיר חלל גדול בתחום הדתי . עד החורבן סבבו חיי העם סביב המקדש : מדי יום ביומו הוקרבו קורבנות בשם הציבור ; וגם יחידים הקריבו קורבנות כדי לכפר על חטאים , להודות לה' ולהתפלל . שלוש פעמים בשנה – בפסח , בשבועות ובסוכות – קיים העם את מצוות העלייה לרגל לירוש...
אל הספר