יעקב שבתאי כשהודיע הדייר שהוא עומד לעזוב , עורר הדבר צער . באותם הימים חיינו בצפיפות מדכאה ובמצוקה והבית היה שרוי בערבוביה ובהרגשה של חוסר תקווה , וזאת למרות הכישרונות שבהם התברך אבי ולמרות המאמצים הגדולים שהשקיע בעבודתו , שהייתה סוחטת את כוחותיו . הקטנוניות , קוצר הראות וחוסר ההגינות של אנשי ההנהלה מצד אחד , ויושר ליבו וגאוותו מצד שני , מנעו ממנו , על פי הרגשתו , להגיע למעמד ולהישגים החומריים שהיה ראוי להם , והדבר מילא אותו מרירות . עם זאת חיכה מיום ליום שהמעגל "פרץ ושיתחולל שינוי לסובה . השינוי בושש לבוא ובינתיים גרו סבא וסבתא בחדר אחד , בין המון רהיטים ישנים וחומים , והור" גרו איתי בחדר השני , בין המון רהיטים ירוקים , שנדחקו יחד לפני מזנון שחור וכבד , אשר נראה שם כגולה מבית עשירים שחרב . את המזנון הזה רכש באיזו הזדמנות מיוחדת דודי , וכשהיגר לאמריקה העביר אותו לרשותנו . הדייר עצמו גר בחדר הקטן . הוא היה איש צעיר ונעים , ששמר על הניקיון ושילם את שכר הדירה בזמן . רק שעות מעטות ביום נמצא בבית , וגם אז נדמה היה שחדרו ריק . הדלת , המוגפת תמיד , הייתה נפתחת לרגע באיזו שעה בלתי צפויה , והוא...
אל הספר