רות בונדי ( מעובד ) החג היפה מכולם הוא חנוכה , והדבר היפה בחנוכה זה הדלקת הנרות , והיפה בנרות זה אורם הרך , הזהוב , הזוהר , הרוקד עם הרוח על הקירות , ומלטף עיניים עייפות . לנו , דור הקילהאטים , יש בנרות השעווה כל הדברים הנפלאים בחיים : נרות דולקים . מנגינה שקטה , כוס "ן , רוח אביב - נו טוב , גם אחרים היו פעם צעירים . נרות השעווה חמנט"ם , אם לא משתמשים באורם לשום מסרה מעשית ( חוץ מאשר , כשרוצים למשוך לב נערה . ( לפעמים , בשעת סערה , או גשמים חזקים , או סתם בגלל תקלה סכנית , כאשר חברת החשמל עושה חנוכה ולא בכסלו , ואתה מוציא חבילת נרות ישנה ומנסה להמשיך בעבודתך , כאילו לא קרה כלום , אתה לא מבין ושואל : איך עבדו פעם לאור נר אחד , התופרת הקטנה , הסופר הרעב , המלחין הבודד ? איך כתבו ויצרו אז באור החלש , החיוור הזה ? איך הגנה עליהם הלהבה הרועדת הקטנה הזאת מפני החושך הגדול ? לכן היו פעם קשרי D ' 7 | Tn nn 9 wnn כל כך , בגלל הנר היחיד שדלק כחדר , וכולם ישבו סביבו , ואת כולם הוא איחד וחיבר , כי מעבר למעגלו היה החושך . עכשיו , בתקופת החשמל , לכל אחד אור משלו , שישים וגם מאה קילוואס , על התקרה ולי...
אל הספר