נעמה קלמן ( מעובד ) יום שישי לפנות ערב . מרכז העיר ירושלים . בעוד ארבע שעות תיכנס השבת . בבתי קפה בעיר נפרדים זוגות צעירים , בעלי החנויות מסדרים את חלונות הראווה , חיילים ממהרים לקנות פרחים לאימא או לאבא , זר מתחת לכתף אחת , ורובה מתחת לכתף האחרת . אנשים מנסים להסתדר עם העיתונים , הפיצוחים והממתקים , שצריך לסחוב הביתה . האור הולך ונחלש . פתאום נפסק הזרם האנושי במרכז העיר , ובן רגע מגיע שקט מבטיח . עובדי הניקיון אוספים אס-א 0 את האשפה האחרונה , ומפנים את הרחוב לקרני השמש השוקעת . בשעות אלה , כאשר השמש שוקעת בערב שבת בירושלים , אין עוד הרגשה כזאת בכל העולם כולו : אין המוני אנשים ברחובות , מעם מכוניות ורעש , והעיר מקבלת אור אחר . חומות העיר , בנייני הציבור ואפילו המדרכות הופכים מצבע בז ' לאפרסק , לכתום ולבסוף לזהב . בשעות בין הערביים האלה אפשר גם לשמוע קצב נשימה אחר . יש הרגשה שנושמים עמוק כדי להוציא את החול החוצה ולקבל את השבת . בשק 0 הזה אפשר גם להריח את השלווה , את הניקיון , את המאכלים לארוחת שבת . אין כמו השעות האלה בירושלים . זהו זמן המעבר בין ירושלים של מסה לירושלים של מעלה . השעות ...
אל הספר