דברי חברים ( מעובר ) בשנות השישים חזרו בקיבוצים חילוניים רבים אל סקסי המסורת , והיו חברים שביקשו לערוך בקיבוץ קבלת שבת מסורתית . כך כתב חבר קיבוץ בעיתון הקיבוץ : בערבי השבת בקיבוץ לפני שנים לא היו זקוקים לנרות שבת . הארוחה הייתה אומנם דלה , אך אחריה ישב כל הקיבוץ בחדר האוכל ; החברים שרו יחד , ואחר כך רקדו עד מאוחר . הייתה הרגשה של שבת וחג בביתנו . היום , בערב שבת , חסרה אותה הרגשה . הסמלים מהעולם הדתי אינם יכולים לבוא במקום התוכן שחסר . האם הנרות , הנחשבים לסמל הרוח יהודית , יחזירו לשכת את תוכנה החסר ? אני חושב שלא . החידוש הזה , של הדלקת נרות בחדר האוכל הקיבוצי , מקרב אותנו רק בצורה חיצונית אל מנהגי היהדות , אבל מרחיק אותנו מרוח היהדות . כי כוח היהדות היה תמיד ברוח , ואנו לא זקוקים לסמלים ולסקסים . בשנות השבעים כותבת חברת קיבוץ על קבלת שבת בבית : ההרגשה שהשבת מתקרבת מתחילה אצלי ביום חמישי , כשאני מורידה את פמו 0 י הכסף ממקומם הקבוע על המדף , ומניחה אותם על השולחן . מובן שההכנות לשבת כ 1 לל 1 ת גם את ניקיון הדירה , אפיית עוגה או הכנת גלידה ולבוש של חג . אני מדליקה את הנרות , כשהבנים וא...
אל הספר