ד " ר עירית . אמינוף ( מעובד ) בתל אךזה , שכונת ילדות בירושלים , הייתה השבת נוחתת על צמרות העצים באור שונה מהאור של שאר ערבי השבוע . הייתי עומדת על הגזוזסךה שלנו ( בימי ילדותי לא היו אומרים מרפסת ) ומסתכלת בפסי האור המאבדים את אורם ונעלמים מאחורי גגות הבתים . כאשר נעלמו נקודות האור האחרונות של הלהבות האדומות מאחורי העצים - ידעתי כי שבת היא . בשנים ההן דיברו אל" קרני השמש האחרונות של ערב שבת , ונהניתי מהעמידה על הגזוזסרה מול האור הנעלם , והווילונות שנסגרים לקראת שבת בחלונות השכונה שלנו . אימי הדליקה נרות , לא על פי השעות הקבועות בחוק . אימא שלי , בת לס 1 ציאלי 00 ים מרוסיה , לא ידעה אפילו שיש שעות להדלקה . היא הרגישה את השבת , ואז הדליקה את נרותיה . לימים , כשהקמתי בית משלי , ידעתי , "בחוש שאת נרות השבת שלי אדליק רק כאשר תרד השמש , וקרניה יחדרו בין ראשי העצים , לא לפני ולא אחרי ! לעולם איני יודעת , ואיני רוצה לדעת , מה הו 1 שעות כניסת השבת הפורמליות על פי כללי T : ההלכה , או מהי חלוקת שעות ההדלקה בחיפה , בתל אביב ובירושלים . אני מדליקה נרות שבת , כאשר נוחתות הקרניים האחרונות על ראשי העצ...
אל הספר