עמוס עוז במשך שנים היה לנו סידור קבוע של קשר טלפוני עם המשפחה בתל אביב . אחת לשלושהארבעה חודשים היינו מתקשרים אליהם בטלפון , אף על פי שטלפון לא היה לא לנו ולא להם . דבר ראשון , היינו שולחים מכתב לדודה חיה ולדוד צבי , ובו כתבנו שבתשעה עשר לחודש , זה יוצא יום רביעי , בימי רביעי צבי מט"ם כבר בשלוש את עבודתו בקופת חולים , ובכן בשעה חמש אנחנו נטלפן מבית המרקחת שלנו לבית המרקחת שלכם . המכתב היה נשלח זמן רב מראש , והיינו מחכים לתשובה . במכתב התשובה הבטיחו לנו הדודה חיה והדוד צבי שיום רביעי , התשעה עשר , בהחלט מתאים להם , והם כמובן יחכו בבית המרקחת קצת לפני חמש , ושלא נדאג אם יוצא לנו להתקשר קצת אחרי חמש , הם בהחלט לא יברחו . אני לא זוכר אם היינו לובשים בגדים טובים לכבוד ההליכה לבית המרקחת , לכבוד הטלפון לתל אביב , אבל לא אתפלא אם התלבשנו . זה היה מבצע חגיגי . כבר ביום ראשון אבי היה אומר לאימי : פניה , את זוכרת שהשבוע הוא השבוע של השיחה לתל אביב ? ביום שני אימי T הייתה אומרת : אריה , אל תחזור מאוחר מחרתיים , שלא יהיה פנצ י ר . וביום שלישי שניהם היו אומרים לי , עמוס , רק שלא תסדר לנו שום הפתעה ...
אל הספר