ה . ו זמן ומקורות מן המאה ה12- עד המאה ה19- חיו היהודים במרכזים שונים באירופה , באסיה ובאפריקה . לשונות הדיבור שלהם היו רבות ושונות מאוד זו מזו , ורובן גם שונות מאוד מן העברית . חלק משפות אלה היו שפות "יהודיות , " כגון : פרסית יהודית , יוונית יהודית , ומאוחר יותר גם יידיש ולדינו ( ספרדית יהודית . ( שפות אחרות שדיברו היהודים , היו השפות המדוברות בארצות מושבם , כגוף ניבים שונים של ערבית , שפות סלביות , שפות רומאניות ( צרפתית ) ועוד . הלשון העברית הכתובה המשיכה את חייה הענפים במשך כל תקופת הגלות , והיא אף גדלה והשתנתה באוצר המילים ובמבנים הלשוניים במשך כל התקופה הארוכה הזאת . העברית חיה חיים דינאמיים וחלו בה שינויים , אם כי בעיקר כלשון כתובה ולא כלשון דבורה . העברית לא הייתה "לשון מתה . " מקורות כתובים מהתקופה : פירוש וש - » " מפעל הפרשנות של רש " י - המאה ה12-11- בצרפת . הספרות הרבנית - מימי הביניים ועד תחיית הלשון , בכל מקומות מושבם של יהודים באסיה , באפריקה ובאירופה . הספרות החסידית - מסוף המאה ה18- עד סוף המאה ה , 19- במזרח אירופה . ספרות ההשכלה - פרוזה ושירה , הגות ומדע של תקופת ההשכ...
אל הספר