ג . ו זמן ומקורות העברית המקראית השתנתה בהדרגה . נהוג לציין את שנת 200 לפני הספירה כתחילת תקופה חדשה , שנמשכה עד שנת 200 לספירה . בתקופה זו דיברו וכתבו בארץ ישראל בלשון עברית , הנקראת "לשון חז"ל . " בלשון זאת נכתבה המשנה , הנקראת גם "לשון התנאים , " "לשון החכמים" ( חז"ל - חכמינו זכרם לברכה . ( בתקופה זו דיברו עברית לצד הארמית . תהליך זה התרחש בהדרגה : העברית הייתה השפה העיקרית , והארמית שימשה שפה שנייה , ומשערים שאחר-כך התהפך המצב : הארמית הייתה השפה העיקרית , ובעברית דיברו כשפה נוספת . אם כן לארמית הייתה השפעה רבה על לשון חז"ל . שינוי הלשון העברית הדבורה מלשון המקרא ללשון חז"ל היה אטי . הוא התחיל כבר בסוף תקופת הבית הראשון - לפני שהרס נבוכדנאצר את ירושלים ואת בית המקדש והגלה את העם לבבל , והוא התחזק עם חזרת הגולים ארצה מבבל 538 ) לפנה"ס . ( כשחזרו גולי בבל לארץ , הם הביאו אתם את השפה הארמית , אשר שלטה בבבל ( ובכל האימפריה שלה ) כשפת השלטון והאדמיניסטרציה . תנודות היסטוריות אלה הביאו גם לשינויים בעברית . בארץ ישראל נוצר ערבוב של שפות שונות : עברית , שכבר לא דמתה ללשון המקרא , ארמית ושפ...
אל הספר