כללים להבטחת עצמאותה של הרשות השופטת כגוף א . העצמאות השיפוטית של מערכת המשפט מחייבת ריסון מצד הכנסת ביחסה לפסקי דין . במשטר הדמוקרטי , המבוסס על הפרדת רשויות , נתונה הסמכות לפרש את החוקים בידי בית המשפט , ופרשנותו היא המחייבת : פרשנותו של בית המשפט העליון מחייבת את הציבור כולו , ופרשנותם של בתי המשפט האחרים מחייבת את הצדדים לדיון המשפטי . אולם הכנסת , כרשות המחוקקת , רשאית לשנות את החוק אם הפירוש של בית המשפט אינו נראה לה . אם השינוי נעשה מבלי לפגוע בפסק דין שניתן בעבר , אין בכך פגיעה בכבודה ובעצמאותה של הרשות השופטת . ב . עצמאותה של הרשות השופטת נובעת גם משחרורה מתלות מינהלית ותקציבית ברשות המבצעת . כיום יש בידי שר המשפטים סמכויות מינהליות ושליטה על תקציבי הרשות השופטת . יש משפטנים הסבורים שראוי להעניק לרשות השופטת סמכות ואחריות בניהול בתי המשפט כדי לצמצם את תלותה בממשלה , שהיא גוף פוליטי . בכך תחוזק עצמאותה של מערכת השיפוט .
אל הספר