גלם דמות , בדרך כלל של אדם , מעשה ידי אדם שנפחו בה רוח חיים , כביכול , בכחם של קסמים . בתנ"ך , בהלכה ובתלמוד המלה גלם מצינת יצור לא משלם , עבר , או חמר חסר צורה מגמרת . בעקר נודע הגלם בקבלה המעשית , שרוחה במאה ה - 16 . הרעיון שאפשר ליצר גלם בעזרת כשוף היה נפוץ בעולם הקדום . מקורן של האגדות היהודיות על הגלם , שרוחו בעקר בימי הבינים , באגדה תלמודית המספרת על רבא שיצר גבר ושלח אותו לרב זירא . רב זירא פנה אליו בדברים , וכשלא ענה לו פקד עליו לשוב לעפרו . היסוד למעשים האלה הוא האמונה בכח שיש לדבור ולאותיות . הגלם בקבלה המעשית בימי הבינים רוחה האמונה , כי יש בכחם של יודעי ח"ן ( ראשי תבות של " חכמת הנסתר " - כנוי לקבלה ) להפיח רוח חיים בגוש חמר או עפר , המעצב בדמות אדם או בעל - חיים . בדרך כלל ספר , כי הגלם התמלא רוח חיים על ידי הכנסת פסת קלף , שהשם המפרש כתוב עליה , בפיו של הגלם , או על ידי כתיבת המלה " אמת " על מצחו , כפי שנאמר בתלמוד : " חותמו של הקדוש ברוך הוא -'אמת'" . כדי להוציא ממנו את רוח החיים היו מוציאים את הקלף מפיו או מוחקים את האות א'במלה " אמת " ונשאר הכתוב " מת " . האגדה מספרת ,...
אל הספר