גולה ותפוצה בתולדות עם ישראל מצינת המלה גולה את כל הארצות שבהן יושבים יהודים מחוץ לארץ " ישראל . ארצות אלה נקראות גם תפוצה , משום שאליהן נפוצו היהודים לאחר חרבן בית * המקדש , עקב הגליות , גרושים , הגירות ונדידות . הגלית עם מארצו נתפסת במקרא כענש חמור ביותר . כאשר עם ישראל חוטא מאים עליו ה': " והפיצך ה'בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ ... ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה'לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש " ( דברים כח סד - סה ) . אחר כך , כאשר הגלות הפכה עבדה קימת וכואבת בחיי היהודים , התפתחו תפיסות שונות כלפיה . אחת מהן טוענת , כי בזמן שעם ישראל אינו נמצא בארצו , גם השכינה בגלות . כלומר , האל נמצא בגלות יחד עם עמו . על פי רעיון אחר , פזר עם ישראל בין הגויים בכונה תחלה כדי למלא תפקיד מסים בעולם . ויש אף החושבים שהגולה היטיבה עם היהודים , שהגיעו בה להשגים גבוהים ולמצוי היכלת , ולכן אינם צריכים להיות עם ככל העמים . במשך שנות הגלות הארכות לא הפסיק עם ישראל להתגעגע , ליחל , לחלם ולצפות שישוב לארצו . בני העם שמרו על ארח חיים שונה מזה שהיה נהוג בסביבתם והתפללו מדי יום ביומ...
אל הספר