תרומה ומעשר כך נקראו המתנות שהפרישו עובדי האדמה בארץ - ישראל לכוהנים וללויים בימים שבית - המקדש היה קים . על פי מצות התורה , חובה להרים תרומה ומעשר מראשית היבולים של יצהר ( שמן ) , תירוש ( יין ) , דגן , צאן ובקר . שבט לוי היה היחיד בין שבטי ישראל שלא קבל נחלה בארץ . לכן , כדי לספק את צרכיהם של הכוהנים והלויים המשרתים בקדש , קבעה התורה לתת להם תרומות ומעשרות . פרוט מתנות הכהנה מובא בספרים ויקרא ( פרק כז ) , במדבר ( פרק יח ) ודברים ( פרק יב ) . תרומה בני ישראל הצטוו להקריב קרבנות מסוגים שונים לה ' בבית - המקדש . הקרבנות נועדו לאל , אך הכוהנים שבצעו את פעלת הקרבת הקרבן נהנו מחלקים ממנו . הכוהנים קבלו שתי מתנות קבועות - בכורים מן הצומח ובכורות מבהמות הבית הטהורות . כן הענק להם כסף , דמי פדיון בכורות אדם ובהמות טמאות . בנוסף לכך יכול כל אדם להקדיש לכוהן , מרצונו החפשי , נדרים מיבולי השדה שלו או מן הבהמה והצאן שברשותו ואפלו מרכושו . התורה לא קבעה את גדלן של התרומות , אך חז"ל קבעו שלושה שעורים : עין יפה - אחד מארבעים ( החלק הארבעים של היבול ) , עין בינונית - אחד מחמשים , עין רעה - אחד מששים ....
אל הספר