" תחנות " התחנה היא תפלת בקשה פרטית , בעלת אפי אישי , שהיהודים אומרים בנוסף לתפלות החובה . התחנה מאפשרת למתפלל לבטא את רחשי לבו ובקשותיו בלשונו הוא . במשנה נאמר : " וכשאתה מתפלל , אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא"( אבות ב י"ג ) . יחידן של התחנות הוא בכך שאינן קבועות מראש , וכל אדם יכול לשפך את לבו בשעת התפלה בדרכו , במלים ובסגנון שלו , ולבקש תחנונים על עצמו . במשך הזמן השתלבו תחנות אישיות של חכמים ופשוטי עם בסדור התפלה . דגמה לכך היא תפלת " יהי רצון " של רב , המשמשת בעדות אשכנז פתיחה לתפלת ראש חדש . בתקופת התלמוד היו אומרים את התחנות הפרטיות אחרי תפלת ה " אמידה". אולם כאשר נקבע ה " תחנון"( הכילל תחנות קבועות ) במקומן , נותרה האפשרות לומר את התחנות האישיות המאלתרות בתפלת ה " עמידה". במהלך הדורות חברו תחנות רבות שחלקן נקבעו בסדורים , ורבות מהן קבצו בספרים מיחדים . בגלל אפין האישי והלא רשמי , נכתבו התחנות בלשונות רבות . אחד מספרי התחנות הידועים הוא ספרו של רבי נתן נטע הנובר , " שערי ציון", המבסס על קבלת האר"י . את התחנות הקבליות אפשר לזהות על פי משפטי הפתיחה הקבועי...  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ