ת , תו האות העשרים ושתים והאחרונה באלף - בית העברי . היא מצינת את המספר 400 . פרוש השם תו הוא סימן , אות . צורתה בכתב העתיק כשל צלב ישר או אלכסוני . בכתב היוני התארכה הצלע הזקופה של הצלב . עם הזמן נוצרה צורת ה - 7 , שהתקבלה גם בכתב הלטיני ובכתבים שהתפתחו ממנו . בכתב הפניקי ( המאות ה - 9 - 8 לפני הספירה ) התארכה אחת הרגלים ונמשכה לצד שמאל . בארמית עברה האות שנויים , ובמהלכם התקפלה הרגל השמאלית , בעוד שהרגל הימנית התעגלה , עד שהתקבלה צורת האות במאה ה - 4 לפני הספירה . בצורתה זו התקבלה האות גם בכתב היהודי . בעבר הבחינו בין שתי צורות הגוי של האות - ת"ו רפה ות"ו דגושה . במבטא האשכנזי קרוב ההגוי של תו רפה לזה של האות סמ"ך , כצרוף TH באנגלית , אולם במבטא הספרדי , שהוא המקבל כיום , אין הבדל בין שני סוגי הת"ו . במבטא התימני דומה ההגוי של התו לצליל שבין סמ"ך ות"ו דגושה , ומשערים כי כך בטאו אבותינו את האות . בערבית מצינת האות שני הגאים , את ה " תא " ואת ה"ת'א " הרפה . ארמית גימטריה כתב כתב עברי לטינית ערבית , לשון וספרות
אל הספר