שמטה השנה השביעית בתוך מחזור של חמשים שנה , שלפי התורה היא שנת שבתון מעבודת האדמה . בשנה זו אסור לעבד את האדמה . כל מה שגדל עליה מאליו הוא הפקר לעניים . שנת השמטה חלה מדי שבע שנים . השנה החמשים , לאחר שבע שמטות ( 49 = 7 7% ) , היא שנת היובל . השמטה נועדה להשביח את האדמה על ידי כך שתנוח אחת לשבע שנים . מקור המצוה גם בקדשה שהעברה מיום השבת , היום השביעי של השבוע , שהוא יום מנוחה , לשנה השביעית . כשהיתה השנה הששית , זו שקדמה לשמטה , שנת בצרת , והשדות לא נתנו יבולים מספיקים כדי לאגר מהם לשנה נוספת , היה קיום השמטה כרוך בקשיים רבים . רבי יהודה הנשיא רצה לבטל את השמטה , או לפחות להקל את חמרתה , אך הסנהדרין לא קבלה את הצעותיו . בסוף המאה ה - 19 , כשהחלו יהודים לעלות לארץ - ישראל וחזרו לעבד את האדמה , שבה והתעוררה הבעיה של קיום השמטה . היא נפתרה בקביעה כי " שמטה בימינו מדרבנן". כלומר , לאחר שחרב בית - המקדש אין מצות שמטה מן התורה אלא על פי תקנות חכמים , ועל כן מתר לשנותן . פתרון אחר לבעיה היה מכירה סמלית של השדות ללא - יהודים בשנת השמטה , וכך נמנע בזבוז יבולים . התר זה התקבל על ידי רב חקלאי הא...
אל הספר