שכרון צמח ממשפחת הסולניים , שכמו רבים מבני משפחתו מכיל ברקמותיו חמרים רעילים , שהשפעותיהם על האדם והחי חריפות ביותר . בכמיות גדולות הם עלולים גם להמית . בכמיות קטנות הם משמשים כחמרים מעוררים , שחשיבותם ברפואה רבה . הבולטים מבין החמרים האלה , שהמדענים מכנים אותם אלקלואידים , הם : ניקוטין המצוי בטבק , היוסציאמין , היוסצין וסקופולאמין המצויים בצמחים דטורה ושכרון , וכן אטרופין המצוי באטרופה ובדטורה . בשכרון מצויים חמרים רעילים אלה בזרעים ובעלים וגורמים שכרון עז ואבדן חושים לכל האוכל מן הצמח , ומכאן שמו . תופעה זו היתה מכרת גם בעולם העתיק . הבדוים בסיני מכירים תכונה זו של הצמח , המכנה בפיהם סכראן , ומעשנים לעתים את עליו כדי לשקע בהזיות . הבדוים אומרים כי העזים והגמלים אינם אוכלים את עלי הסכראןי כי אינם רוצים להשתכר . חלקי הצמח של שכרון המדבר החודרים לעינים פוגעים למשך ימים מספר בשרירים המפעילים את האישון . נסיונותיהם של תירים להשתמש בשכרון המדבר כתחליף לחשיש גרמו להם למחלה ואף למות . מיני שכרון בישראל בצמחית הבר של ישראל מצויים חמשה מיני שכרון . הנפוץ והמכר ביניהם הוא שכרון זהב , הצומח על ק...
אל הספר