קבורה המנהג של סלוק גופת הנפטר . צורת הקבורה משתנה מעם לעם ומתרבות לתרבות וכן בתקופות השונות . קבורת המת מלוה בטקסים בעלי אפי דתי בעקרם , שבהם מדגישים את ערכי היסוד של החברה . דרך הקבורה הנפוצה ביותר היא הטמנת המת באדמה . מן התקופה הפרה - היסטורית ואילך נהגו חברות שונות לקבר את המתים באפנים שונים במערות קבורה משפחתיות ; היו שקברו מתחת לרצפות הבתים ; בקבורה משנית בגלוסקמה - תבה קטנה המכילה עצמות מתים , שהוצאו מקברם הראשון ; בכדים שהטמנו בהם גופות ילדים או אפר של מתים שגופותיהם נשרפו ; בדולמן - מצבת אבן פרה - היסטורית עשויה מאבנים גדולות נצבות , ועליהן משקוף אבן שטוח , או בקברי פיר - מחלה באדמה , שממנה מסתעפים חדרי קבורה , במערת קבורה בעלת אצטבות ( מדפים ) , ובקברים חצובים בסלע . יש שקברו מתים בתבות אבן שהטמנו באדמה או בארונות , שהמכסה שלהם , הסמוך לראש הנפטר , גלף בצורת ראש אדם . אצל חלק מן הבודהיסטים ואצל המאמינים בדת זרתושטרה , למשל , הפקירו את הגופה טרף לבעלי - חיים . אולם בעקר נפוץ המנהג להטמין את הגופות באדמה במקום מרכזי - בבית - קברות , שהיה בדרך כלל מחוץ לישוב . בכל מקרה , שלילת ...
אל הספר