צום ותענית ענוי הנפש באמצעות ענוי הגוף , מתוך מניעים דתיים . התענית במסרת היהודית מתבטאת בעקר בצום מלא . תעניות בצורות שונות רווחות בכל הדתות . על הצום ביום הכפורים ותענית אסתר אנו מצוים מן התנ"ך . יום הכפורים הוא החג היהודי היחיד , שבו אנו מצוים להתענות משקיעת החמה בערב החג , ועד לשקיעת החמה במוצאי החג . זוהי גם התענית היחידה המצוה בתורה , כחלק מכפרה : " שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חקת עולם " ( ויקרא טז לא ) . לאחר חרבן הבית הראשון קבעו הנביאים ארבעה ימי תענית . הנביא זכריה מצין אותם כ " צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי " . על פי הלוח שהיה נהוג בימי המקרא , שניסן הוא החדש הראשון בו , אלה הצומות החלים בחדשים תמוז , אב , תשרי וטבת , המצינים את ארבעת שלבי החרבן : התחלת המצור על ירושלים , הבקעת חומות ירושלים , חרבן בית - המקדש וירושלים , רצח גדליה בן אחיקם ואבדן שארית הפלטה ביהודה . צום ט ( תשעה ) באב נקבע כיום אבל על חרבן שני בתי - המקדש , הראשון בשנת 586 לפני הספירה והשני בשנת 70 לספירה . שלוש התעניות האחרות הקשורות בחרבן בית - המקדש הן צום גדליה החל ביום ג בתשרי ...  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ