מאיר , רבי תנא בן המאה ה - 2 לספירה . היה מראשי הסנהדרין באושא ומגדולי ההלכה בדורו . ולימים עמד בראש ישיבה משלו בחמת שליד טבריה . יש המזהים אותו עם רבי מאיר בעל הנס . רבי מאיר היה תלמידם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל , ושל אלישע בן אבויה . בימי מרד בר - כוכבא ברח רבי מאיר מארץ - ישראל , אך חזר אליה לאחר שפסקו רדיפות אדרינוס . בשובו היה לאחד מראשי הסנהדרין באושא , ונתמנה לתפקיד " חכם " , תפקיד שלישי בחשיבותו לאחר הנשיא ואב בית - הדין . כמו רבי עקיבא מורו , הוא אסף את ההלכות והניח בכך את היסוד למשנה , שנערכה אחר כך על ידי רבי יהודה הנשיא . בעקבות סכסוך שהתגלע בינו לבין נשיא הסנהדרין , רבן שמעון בן גמליאל , עבר רבי מאיר לטבריה והקים בה ישיבה . יש הטוענים כי נענש על שמרד בסמכות נשיא הסנהדרין , ולכן ההלכות שלו אינן מובאות בשמו אלא בציון " ואחרים אומרים " . עם זאת שמו נזכר במשנה יותר משלוש מאות פעם , ונאמר כי כל משנה ששם אומרה אינו מצין עליה במפרש - היא של רבי מאיר ( " סתם משנה - רבי מאיר " ) . דבריו של רבי מאיר מצטינים בקצורם ובנסוחם הבהיר . לכן הרבה רבי יהודה הנשיא להשתמש במשנותיו בערכו את המשנ...
אל הספר