ליצן דמות תאטרונית עליזה וצבעונית שמטרתה העקרית היא לבדר ולשעשע . כיום נתן לראות דמות זו , בצורתה המסרתית , בעקר בקרקסים ובמופעי רחוב . ראשיתו של הליצן קדומה ביותר , אך אין יודעים במדיק מתי החל לפעל . ישנן עדיות שליצנים הופיעו לפני הפרעונים עוד במצרים העתיקה . הפילוסוף היוני אריסטו הגדיר שלושה סוגים של דמיות מצחיקות : אירון - דמות הצוחקת לאחרים ומלגלגת עליהם ; אלזון - הדמות שצוחקים לה ; בומולוכוס - זה הצוחק לעצמו , צחוק עצמי המתבטא בעקר על ידי נפילות או הסתבכיות גופניות אחרות . וכזה הוא , בדרך כלל , הליצן . לא תמיד מסתפקים הלצים למיניהם בתפקיד של מצחיקנים ובדרנים . לפעמים , דרך מעשי קנדס או שטות , הם מותחים בקרת על תופעות שונות בחברה . לעתים זוהי בקרת סמויה ( במיחד אם הוא מופיע בחברה שאינה סובלת בקרת ) , ולפעמים גלויה , וכך הופך הלץ ל " אירון " - זה הצוחק למישהו או למשהו אחר . הליצן המבקר בימי הבינים ( המאות ה - 6 עד ה - 15 בערך ) הופיע הליצן בדרך כלל כשוטה , כטפש או כמשגע . בדרך זו הוא צחק ולעג לעצמו , אך גם הרשה לעצמו להשמיע דברי בקרת , שהרי הוא משגע או שוטה ולמי אכפת מה הוא חושב ואו...
אל הספר