לעולם יהא אדם ענוותן כהלל

הלל ושמאי חיו בסוף תקופת בית המקדש השני , לפני כאלפיים שנה . הלל היה נשיא הסנהדרין , ושמאי היה אב בית הדין . תלמידיהם של הלל ושמאי נחלקו לשני מחנות – בית הלל ובית שמאי , והמחנות שלהם היו יד וּ עים במחלוקות ביניהם , כלומר באי הסכמה לגבי הלכ וֹ ת ומנהגים בנושאים שונים . למרות חוסר ההסכמה נשמרו היחסים הטובים בין בית הלל לבית שמאי , והמחלוקת ביניהם שימשה דוגמה למחלוקת ראויה , כלומר למחלוקת שבה אפשר להתנגד לעמדתו של האחר , אך גם לחיות עמו בשלום . כפי שנאמר במשנה : " כל מחלוקת שהיא לשם ש ׁ מים , סופה להתקיים , ושאינה לשם שמים , אין סופה להתקיים . איזו היא מחלוקת שהיא לשם ש ׁ מים , זו מחלוקת הלל ושמאי " ( אבות ה , יז ) . במדרש שלפניכם מגיעים להלל ולשמאי שני נוכרים ( גויים ) . הנוכרים מבקשים להתגייר כדי ללמוד תורה , אך מציבים לחכמים תנאים מסוימים . . 7 קראו את חלקו הראשון של המדרש . שימו לב : במדרש לא מצוינים שמות הדוברים . ודאו שברור לכם מי אומר מה למי . לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי . [ ... ] תנו רבנן : מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי . אמר לו : כמה תורות יש לכם ? אמר לו : שתים :...  אל הספר