דההוא גברא , דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר קמצא , עבד סעודתא . אמר ליה לשמעיה : זיל איתי לי קמצא . אזל , איתי ליה בר קמצא . אתא , אשכחיה דהוה יתיב . אמר ליה : מכדי , ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא , מאי בעית הכא ? קום פוק !? אמר ליה : הואיל ואתאי , שבקן , ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא . אמר ליה : לא ! אמר ליה : יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתך . אמר ליה : לא ! אמר ליה : יהיבנא לך דמי כלה סעודתך . אמר ליה : לא ! נקטיה בידיה , ואוקמיה ואפקיה . אמר , הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה , שמע מנה קא ניחא להו ! איזיל איכול בהו קרצא בי מלכא . אזל , אמר ליה לקיסר : מרדו בך יהודאי ! ( תלמוד בבלי , גיטין נה , ע״ב )
אל הספר