לעתים קרובות מקבלת אני מכתבים מילדים הקוראים את סיפוריי , ואחת השאלות החוזרת כמעט תמיד במכתבים אלה היא : " האם זה היה באמת ? " והנה לא תמיד יכולה אני לענות על השאלות האלה בחיוב , ש כֶּ ֵ ן , כשסופר כותב , כותב הוא על דברים שהיו ושלא היו , כי לכתוב ספרים פירושו של דבר לדעת להמציא סיפורים על אנשים שלא היו ועל מעשים שלא היו , אבל להמציא אותם כך שהקורא יאמין שהיו באמת . ולמה מאמין הקורא שהיו הדברים האלה במציאות ושהילדים והאנשים שעליהם מסופר באמת היו , ושהסופר ה כִּ ירם ? על כך יש תשובה פשוטה : כאשר סופר ממציא את גיבורי סיפוריו ואת מעשיהם וּ מע ַ ל ַ ל ְ יה ֵ ֶ ם הוא חושב עליהם כל כך הרבה עד שהוא יודע עליהם פרטי פרטים אפילו פרטים שאיננו מספר בספר ; כי בשעה שכותבים ספר מספרים רק את המעניין על בני אדם ועל מעשיהם , ועל הבלתי מעניין שותקים . ממש כמו בחיים - כשמספרים למישהו אחר מעשה שהיה בידידים וּ מכרים , לא מספרים עליהם את הכול מהתחלה ועד הסוף , אלא רק את מה שמעניין . והנה לסופר היודע על גיבוריו גם פרטים שאינם מסופרים בספר נדמה כבר לו לעצמו שיש לו עסק עם אנשים חיים . בשביל הסופר אנשים שהוא מספ...
אל הספר