ר וֹ ליהלאלה כבר היה רועה מנוסה . הוא הלך מאחורי העדר , פתח את השער , וידא שכל הפרות הגיעו בשלום ונכנסו , שוב ספר אותן וסגר את השער . עייף ורעב התיישב מול אביו וחיכה לארוחת הערב . " מחר לא תצא לגבעות הירוקות . מחר תלך ללמוד בבית הספר " הודיע לו אביו . " לבית הספר ? " התפלא ר וֹ ליהלאלה . " כן , מחר תלך לבית בעל הגג המשולש שמאחורי הגבעה הגבוהה " , השיב אביו . ר וֹ ליהלאלה הביט באמו . הבעת פניה הבהירה לו שהיא מתנגדת להחלטתו של אביו , אבל מצייתת לו . " החברים שלי לא לומדים בבית הספר , למה דווקא אני ? " רצה לשאול את אביו , " ומי ירעה את העדר ? ומה עושים שם בכלל ? ובשביל מה זה טוב ? " המון שאלות התרוצצו בראשו , אבל הוא לא העז להשמיע אותן . הוא ידע שאביו יראה בהן שאלות מחוצפות . ר וֹ ליהלאלה שתק , השפיל את מבטו וקיבל בעצב את גזר הדין . [ ... [ למחרת בבוקר הוציאה אמו את העדר למרעה , ואביו ליווה אותו לבית הספר . " ר וֹ ליהלאלה , לעולם אל תשכח שאתה בן למשפחת מדיבה ! לעולם אל תשכח שאתה שייך למשפחת המלוכה של עם הטמבו ! לעולם אל תשכח שאתה שייך לשבט הק ' וזה , השבט של הלוחמים האמיצים ביותר באפריקה ...
אל הספר