את המעשה הבא שמע זאב וילנאי , חוקר ארץ ישראל , לפני כ - 40 שנה מפי השיח ' הערבי ע בּ ד אל לטיף : " סבי היה הולך בּ ע וֹ דו צעיר לרגלי עסקיו מיפו לעיירה ט וּ ל כּ רם וחזרה , דרך יערות השרון . כאשר היה בא רכוב על חמורו לתוך מעבה היער , לא היה יכול לשבת ישר עליו משפע הענפים העב וּ תים והיה אנ וּ ס לגח וֹ ן על גב חמורו . אחרי שנים רבות התעוור סבא בשתי עיניו וישב בבית בניו בטול - כרם . פעם , בהיותו בן מאה שנה בקירוב , ביקש את בניו להוביל אותו ליפו , לדרוש בשלום קרוביו הרבים . הרכיב וּ ה וּ על חמור ואני , שיח ' ע בּ ד אל לטיף , שהייתי אז נער , צ וּ ויתי לחמר אחריו . כאשר באנו אל מרחבי השרון , היה זקני ( סבי ) ג וֹ חן וכ וֹ פף עצמו על גב החמור . שאלתיו : סבא , מדוע תגחן ולא תשב ישר ? אמר לי : נכדי היקר ! זכור אזכור עוד מנעוריי את הסביבה הזאת והיא כולה מי וֹ ערת עצים עבותים . ותמיד כאשר עברתי פה רכ וּ ב על חמורי הייתי כּ פ וּ ף עליו . וגם עכשיו ירא אני פּ ן אפגע בענפיהם הסב וּ כים והכבדים ! אמרתי לו : ה וֹ , סבא ! אינך אלא טועה . חלפו הזמנים , אין יערות על פני השרון , רכב זקוף ואל תירא ... במה...
אל הספר