הדוכיפת יציבה בארץ ונפוצה בּ מרכז הארץ ובצפונה . באזורים אחרים הדוכיפת חולפת . גופה וראשה בצבע חום - ורדרד , ואילו הכנפיים והזנב מפ וּ ס פּ סים בשחור ולבן . לאורך ראשה ציצית של נוצות ארוכות , שצבען חום - ורוד וקצותיהן בצבע שחור . הדוכיפת פורשת את הציצית כשהיא מתרגשת , כשהיא סקרנית , או כשהיא חושדת . כשהדוכיפת עושה זאת , הציצית שלה נראית כמו כתר . הדוכיפת מרבה ללכת על הקרקע . היא מנענעת את הראש קדימה ואחורה בעת הליכה , ומע וֹ פה מזכיר את מעוף הפרפר . בשונה מציפורים רבות , הזכר והנקבה דומים מאוד במראם . הדוכיפת נראית ביחיד וּ ת או בזוג . הדוכיפת בונה את הקן שלה בגזעי עץ חלולים , בסדקים בקירות , בעליות גג ובין רעפים . הקן הוא ערמה של גבעולים , עשבים , קש ונוצות שבני הזוג אוספים . היא ניזונה מפרפרי לילה , מע שׁ , מזחלים ומזוחלים קטנים . היא מחטטת באדמה בעזרת מקורה הארוך והמכופף כדי לחפש את מזונה . הדוכיפת מטילה 6 - 5 ביצים ורק הנקבה דוגרת עליהן . באותה עת הזכר דואג למזונה . כאשר הביצים בוקעות שני ההורים מאכילים את הגוזלים . הדוכיפת מפרישה חומר מצחין כדי להתגונן מפני חתולים ושאר אויבים . כש...
אל הספר