כפי שלמדנו , צירופי הסמיכות בעברית נפוצים מאד . חלקם נהיו צירופים קבועים בעברית , מעין ביטויים , שלא נהוג לפרק , ואף לא להטו ׂ ת בנטייה דקדוקית כלשהי , כגון הפיכה מיחיד לרבים . לדוגמה : הצירוף " מצב - רוח " אינו מתפרק לצירוף " מצב של רוח " . " בני אדם " במשמעות " אנשים " אינו מקביל ל " בנים של אדם " . במקום צירוף הסמיכות " לב ים " לא נגיד " לב של ים " או " לבבות ים " . לצירופים הקבועים משמעות מיוחדת , שאינה נובעת מהמשמעות הרגילה של כל מילה בצירוף . חלק מצירופי הסמיכות הקבועים הם שמות של יישובים בארץ או פרחים או ספרים ועוד . מובן שגם במקרים כאלה אנו שומרים על השם כלשונו , ולא משנים אותו לא על -ידי פירוק ולא על - ידי נטייה דקדוקית כלשהי . דוגמאות לשמות יישובים בארץ , הבנויים כצירופי סמיכות : בית אורן , גבעת השלושה , גני תקווה , טירת הכרמל , לוחמי הגטאות , פתח תקווה , ראש העין . שמות פרחים הבנויים כצירופי סמיכות : מקו ׂ ר החסידה , כובע הנזיר , צי פּ ו ׂ רני החתול , נר הלילה , שן הארי . שמות ספרים הבנויים כצירופי סמיכות : מסעי גוליבר | י וֹ נתן סויפט , חוות החיות | ג ' ו ֹ רג' א וֹ רוול , ...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית