. 1 לפניכם שלושה קטעים מהספר הגדת יציאת אתיופיה : הנה קם עם ומתחיל ללכת ילדים כותבים את קורות מסעם מאתיופיה דרך סודאן לירושלים , בעריכת יובל ארנון - אוחנה . קראו אותם . עמוק אל תוך הלילה , החלה הצעידה . שלום לך כפרי , שלום לך מחוז ילדותי , שלום לך עולם , אותך ראיתי מאז שעמדתי על דעתי . אני לא בוגדת בכם , אני רק הולכת לארץ אבותי , לארץ החלומות , אתגעגע אליכם . אזכר בכם , אפילו באהבה ... ואני צועדת עם כולם . בראש הטור הולך מורה דרך . החושך היה מוחלט . בשקט בשקט צועדים . אין להשמיע קול . גם התינוקות היו חייבים לכלוא את בכיים . למען כולנו , למען ארץ ישראל , למען ירושלים . ( אושרה דסלה , עמ ' 19 ) באותו זמן החלו סיפורים שהרבה אנשים הולכים לירושלים , דבר שהיה חלום רחוק . ׳כל הימים אדם חולם וכשמתגשם החלום הוא לא מאמין ואז הוא מתחיל שוב לחלום׳ . אחזה הילדה בידיה של האם וחשבה לעצמה : ׳הולכים לירושלים . כולם הולכים לשם ועכשיו גם אנחנו . הולכים לירושלים שהכל זהב בה . גם העפר , גם האבנים . ותמיד יש קשת והילה של זהב מעל שמיה׳ . לא חשוב שעוזבים את הבית . הרי הולכים למקום יותר טוב , ובעצם למקום הכי ט...
אל הספר