דורית אורגד כאשר ישבו סבא נחום ונכדתו יעל לארוחת-הבוקר , הוגשה לשולחן גבינת - עזים . ריחה של הגבינה הזכיר לסבא מעשה שאירע בעז , כשהיה נער וגר עם הוריו בבניין המשטרה . " לפנים " , הסביר סבא ליעל , " אנשי המשטרה – יהודים , ערבים ואנגלים - היו מתגוררים עם משפחותיהם בּ בניין המשטרה . משפחתו של אבו - עזיז גרה בּ קצה בניין המשטרה , ודיר - העזים שלה נמצא בחורשה הסמוכה . בימי שרב כשהוטרדנו מאוד על - ידי הזבובים והריחות מן הדיר , הייתי שומע את הוריי מדברים ביניהם על כך שצריך ללכת לאבו - עזיז ולדרוש ממנו לסלק את הדיר שלו . אבל הם לא עשו זאת . אולי משום שחששו לפגוע בשכננו זה , שהוא ומשפחתו לא היו מקורבים אלינו והיינו נוהגים בהם ריחוק . בסתיו ש בּוֹ מלאו לי שתים - עשרה נולדה אחותי עטרה . כבר בחודשי חייה הראשונים חלתה התינוקת במחלה מסתורית , שכמעט הביאה למותה בטרם מלאה לה שנה . ראינו אותה הולכת ונחלשת , הולכת ומצטמקת , עד שאפילו כוח לבכות לא היה בה עוד . הדאגה לעטרה הקטנה עטפה את חיינו בענן של צער , ושכנינו במשטרה , יהודים וערבים , השתתפו בצערנו ודאגו יחד אתנו , ש כּ ן הרופאים לא הועילו בתרופותיהם ...
אל הספר