חיה אנקור את אווירת יום כיפור אני מתחילה להרגיש כבר מתחילת חודש אלול . זו מעין תחושה עמומה של דאגה , של אחריות כבדה שרובצת על הלב , במיוחד כאשר אימא אומרת : " עטרת , השנה תהיי בת מצווה , עוד מעט ואת חייבת בּ מצוות ! " כולם מתכוננים : בבית הכנסת כבר אומרים " סליחות " , המורה בכיתה מדברת על תשובה , תפילה וּ צדקה שמעבירין את רוע הגזרה , ואנו משתדלים יותר מתמיד להתייחס יפה זה לזה . לא סתם נקראים הימים האלו " הימים הנוראים " . ערב יום כיפור בלילה שלפני יום כיפור אני הולכת עם אבא לסליחות . אצלנו נוהגים להר בּוֹ ת באמירת סליחות בערב יום כיפור , והתפילה ארוכה . למחרת בבוקר , ערב החג , הבית מתעורר לחיים . יש לנקות ולסדר את הבית , לפרוש מפה לבנה על השולחן ולהכין את בגדי החג . מלבד האיסור לאכול ולשתות , נאסר ביום כיפור גם להתרחץ ולנעול נעלי עור , ולכן אנו מכינים מ בּ עוד יום נעלי גומי או נעלי בד . כשם שמצווה לצום , כך גם מצווה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים . אמרו חז " ל : " כּ ל הא וֹ כל ו שׁוֹ תה בּתּשׁ יעי , מעלה עליו ה כּ ת וּ ב כּ א לּוּ מתע נּ ה תּשׁ יעי וע שׂ ירי " ( תלמוד בבלי , ברכות פא ...
אל הספר