שלום אש בין ע שׂ בי שדה , מכוסה טל שמים , עומד נער ורועה את הצאן שאביו הפקיד בידו . קוראים לו יאש ׁ ק . את שמו היהודי הוא עצמו אינו יודע . מעולם לא קראו לו לעלות לתורה . כולם יודעים שהוא בּוּ ר ועם הארץ ואינו יודע לקרוא . אביו , יצחק החל בּ ן , כבר התייאש מן הבן שאפילו לא יוכל לומר " קדיש " אחריו . כדי לצאת ידי חובה האב משלם ל " מלמד " מן העיר ; המלמד מתאמץ , חוזר עם יאשק על כל מילה ומילה , אבל הנער – כאילו אין הדבר נוגע לו ... " לך ולמד תורה לראש חמ וֹ ר " , אומר המלמד ונד בראשו . אמו של יאשק מביטה בו ונאנחת . ההורים לא מזכירים לבנם לקחת סידור ולהתפלל . להתפלל ? הוא ? יאשק יתפלל ? מה לו ולאלוקים ? חר פּ ה למי שאמר והיה העולם שיאשק יקרא לפניו קריאת שמע . ובכל זאת יאשק מרגיש את ה ' בלבו . הוא רואה את ה ' בכל מקום , בכל אשר יפנה . הוא רואה אותו כנחל , הזורם וּ מספר את סודותיו לעשב הצומח על גד וֹ תיו . וכשהוא רואה ענן בשמים הוא משתוקק לדבר שאינו יודע לקרוא לו בשם , מתגעגע ... בּ שעת סערה , כשענני גשם מכסים את השמים , כשהרעם ר וֹ עם וּ מבריק ה בּ רק , כשחשכה מכסה את הכפר או כשתאונה קשה מתר...
אל הספר