הבית נמצא במרחק חמישה קילומטר מהתחנה , אבל עוד לפני שהספיקה ה כּ ר כּ רה השכורה המאובקת להתקדם בצליל קרקוש אפילו חמש דקות , התחילו הילדים להוציא את ראשם מבעד לחלון הכרכרה ולהגיד , " עוד לא הגענו " ? ובכל פעם שחלפו על פני בית , דבר שלא קרה לעתים קרובות , אמרו כולם , " אוה , זה זה " ? אבל אף אחד מהבתים לא היה זה , עד שהגיעו ממש עד לראש הגבעה , בדיוק אחרי מחצבת אבן הגיר ולפני מחצבת החצץ . ושם עמד בית לבן עם גינה ירוקה ומאחוריו בוסתן עצי פרי , ואמא אמרה , "הנה הגענו ! " " כמה שהבית לבן " , אמר רוברט . " ותראו את הוורדים , " , אמרה אנתאה . " ואת השזיפים " , אמרה ג'ן . " הוא די נחמד " , אמר סיריל . התינוק אמר " , צה לכת ט יּ ל " , והכרכרה עצרה בטלטלה בצליל קרקוש אחרון . כולם זכו בבעיטות ברגליים או בדריכ וֹ ת על כפות הרגליים במאבק לצאת מן הכרכרה מיד באותו הרגע , אבל נראה כי לאף אחד לא היה אכפת . אמא , למרבה הפלא , כלל לא מיהרה לצאת , וגם לאחר שיצאה , לאט ובעזרת המדרגה , בכלל בלי לקפוץ , נראה שרצתה לדאוג לכך שיכניסו את הארגזים פנימה , ואפילו לשלם לנהג , במקום להצטרף לאותה ריצה ראשונה ונפלאה סב...
אל הספר