| זאב אבי ל וֹ ב שׁ בּ כל י וֹ ם את בּ גדי ה שׁבּ ת וה וּ א עצ וּ ב . ה וּ א ה וֹ ל ךְ , אמא מ בּ יטה אחריו וּ מ בּ ט ל הּ רט וּ ב . ואמא מעבירה את בּ גדי העב וֹ דה שׁ ל א בּ א מזוית אל זוית . ואחר היא מכינה ארחת-צהרים , תב שׁ יל מרבע ה כּ ר וּ בית . היא אז ל וֹ ח שׁ ת לעצמ הּ : "שׁלֹשׁ ה אנ שׁ ים" ( א בּ א ואמא ואני . ( וכ כּ ר הלחם שׁ לנ וּ , בּ ימים האלה היא רק החצי . א בּ א ח וֹ זר וא וֹ מר לאמא : "לֹ א" - וה וּ א עצ וּ ב . אמא ע וֹ רכת את ה שׁ לחן וּ מחיכת אלי בּ מ בּ ט רט וּ ב . אנ וּ י וֹשׁ בים לאכל . וא בּ א מ וֹ ציא ת פּוּ חים מתרמיל . נ וֹ תן לי ה שׁ לם ואחד ח וֹ צה ל שׁ נים , וצ וֹ חק : "שׁ נים בּ מיל . " ואחר א בּ א נ שׁ אר כּ בר בּבּ ית וק וֹ רא בּ עת וֹ ן : " תה וּ ובה וּ , תה וּ ובה וּ " ! אמא ש וֹ אלת : " מה " ? וה וּ א ע וֹ נה : " הימים הט וֹ בים יב וֹ א וּ , יב וֹ א וּ . "
אל הספר