יונה טפר " אבא , אבא " ... פרץ ארז הביתה , ופניו משולהבים ומזיעים מסיבוב באופניים . " הגעת בדיוק בזמן לארוחה " , אמר אבא , והניח על השולחן את קערת הסלט הגדולה . " אבא " , לא הצליח ארז לעצור את סערת רוחו , " דחפור ענקי עומד בשדה , איפה שבחורף צומחים הנרקיסים של סבא , ומישהו תקע שם שלט שכתוב עליו : " כאן יקום בית ספר אזורי " ! " יופי ! סוף סוף מתחילים לבנות את בית הספר החדש . אם הבנייה תלך לפי התוכנית , בעוד שלוש שנים , כשתעלה לכיתה , 'ו תזכה ללמוד בבניין חדש ומרווח " . " אבל , אבא " , נדהם ארז , " הדחפור יעקור את הבצלים של הנרקיסים ולא יישאר שם כלום ... הוא יקלקל הכול וסבא אמר שזה המקום הכי יפה במושב שלנו " . " החלום של סבא היה שיגורו במושב שלנו הרבה משפחות עם המוני ילדים " , חייכה אליו אימא . " וכשיגמרו לבנות את השכונה החדשה ואת בית הספר , יהיו לך הרבה חברים חדשים " . " לא אכפת לי מחברים חדשים " , קרא ארז ועיניו מלאו דמעות , " שיבנו במקום אחר , רק לא על חלקת הנרקיסים שסבא אהב " . משולהבים - נרגשים סערת רוח - התרגשות חזקה בצלים של נרקיסים ( וגם פקעות של רקפות ) - החלקים של הצמח שנמצאים ...
אל הספר