משה דור אלו היה לי סוס אביר הייתי דוהר על גבו עד לאפק , וחוצה את הים הכחל , הכביר , וממשיך לדהר בזה האפן אל הרים רחוקים , אל ערים ושוקים , שבהם צעצועים יש עד מאה ואלף , אל שדות ויערות , אל אגמים ונהרות , שאפלו אבא לא ראה בכלל ואפלו סבא לא שמע , בגלל שיש לי סוס-בן-סוסים כזה , ואני על גבו דוהר בלי הרף , אל קצה העולם וגם יותר מזה , ורעמת סוסי ברוח סוערת , והלאה , והלאה , כל הליל , והלאה , והלאה , עד שארץ-ישראל תשאר קטנה מאחור כמו גרגר שאפרוח מנקר ... אז אמר פתאם לסוסי המהיר : די , אביר ! צריך לחזר עד בקר אור ! עד שמש תזרח בחלון בנחת , ואני במטתי , והדלת נפתחת , ומי נכנסת פנימה ? אמא ! יכלתי לדהר עוד אלף קילומטר , ויכלתי לדהר עוד לילות בלי סוף , אבל כשאמא שלי תכנס לחדר למי היא תגיד - "עזי , בקר טוב ? "
אל הספר