עודד בורלא בקר אחד נראו נחליאלי ונחליאלית כשהם מתעופפים בהתרגשות מעל לשלולית בינונית שעוד לא היו בה מים . אמר הנחליאלי בציוץ בכיני : "נחליאלית ! באמת ! אולי תשאלי מישהו ? נדמה לי שהקדמנו לבוא השנה ... זו אשמתך ! את כל כך חסרת סבלנות בזמנים האחרונים " ! ענתה הנחליאלית בסבלנות רבה : "לא-לא , לא הקדמנו . נדמה לי שהוא כבר בא . אני בטוחה - לפי ריח מזג-האויר . זהו . לפי הריח . זה ריח של סתו " . " אינני מריח שום ריח כזה " ! אמר הנחליאלי . "רק ריח של אדמה יבשה , וקוצים יבשים ועלים יבשים " ... " אתה רואה ? עלים יבשים ! מתי מתיבשים העלים ונושרים ? מתי הם בשלכת " ? " בסתו " . " ואם עכשו , היום , נושרים העלים - אז מה היום " ? " יום רביעי " . הנחליאלית עצמה את עיניה לרגע ואמרה : "אלך ואשאל מישהו " . היא טסה ופגשה בפרפר צהב . הפרפר רפרף ברפיון ואמר : "אני אוהב רפרפת פרפראות ופרפרת " . אמרה הנחליאלית : "לתאבון . האם הגיע כבר הסתו ? הסתו האמתי " ? " מה זה סתו " ? שאל הפרפר , רפרף-רפרף , ולאט-לאט נפל . ממש כמו עלה יבש בסתו . הנחליאלית נאנחה והמשיכה לעופף . היא פגשה בלטאה אפרה , כלה נקדות שחורות . " סלי...
אל הספר