דפים לתלמידים

עמוד:78

סיפור מקרה : אין הסברה לאתיופים א . קראו את סיפור המקרה שלפניכם : " קוראים לי אדיסו , ואני גר בשכונת קריית משה ברחובות . נולדתי בארץ , אבל ההורים שלי הגיעו לישראל לפני 20 שנה מאתיופיה . לפני שלוש שנים אימא שלי התחילה לאבד את הראייה . היא לא סיפרה לנו על זה מיד . כנראה התביישה . יום אחד , מכיוון שלא ראתה טוב היא נפלה ברחוב , ובכף הרגל שלה נוצר פצע גדול . תחילה לא שמתי לב לכך , אבל לאחר כמה שבועות ראיתי שהפצע הולך ומחמיר . אימא חבשה את הפצע , אבל הפצע לא נרפא . היא סירבה ללכת לרופא , אמרה שתסתדר לבד . לבסוף שכנעתי אותה שנלך יחד . כשהגענו והרופא הוריד את התחבושת , כף הרגל שלה הייתה בצבע כחול כהה מאוד , והפצע היה גדול ועמוק . הרופא בדק את הרגל בדאגה והתחיל לשאול את אימא הרבה שאלות . רבות מהמילים שהרופא אמר היא לא הבינה ושאלה אותי , על אף שהתביישה שאני צריך לדבר במקומה . הרופא הסביר לי שלאימא יש כנראה מחלה בשם "סוכרת . " הוא הסביר לי מהי המחלה הזאת ושאל אם עוד אנשים במשפחה שלי סובלים מתופעות דומות לאלה שאימא סובלת מהן . נזכרתי שאימא סיפרה לי שגם לסבתא , אימא של אימא , היו סממנים דומים . גם היא איבדה את הראייה וסבלה מפצעים שלא נרפאו . היא מתה כשהייתי תינוק , ואני לא זוכר אותה כל-כך . הרופא הסביר לי שאימא הולכת ומתעוורת בגלל הסוכרת . " בקיץ 2011 פורסם כי בהשוואה לשאר האוכלוסייה בישראל , בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה מחלת הסוכרת נפוצה פי 4 ויותר . הסיבה לאחוזים גבוהים במיוחד אלה לא נובעת משוני מולד בין האוכלוסייה האתיופית לבין שאר האוכלוסייה בישראל , אלא מחוסר מודעות לסכנות הטמונות בתזונה ובאורח החיים , העלולים להוביל לסוכרת . חומר המסביר על תזונה ואורח חיים נכון אינו קיים כיום בשפה האמהארית לטובת האוכלוסייה ממוצא אתיופי .

קודם  |  הבא